אלי סופר, הספר שלי

יום חמישי אחה״צ, אני כבר אחרי הפעילות המובנית החמישית שלי עם שני ילדי, מיכל והלל, לשניהם יש אוטיזם. 16:30 עכשיו, איך אמלא את הזמן עד הערב? נלך ברגל לקנות גלידה. בדרך אני נזכרת שכבר ימים רבים אני מנסה ללכת לספר. מתקשרת לאלי: ״אפשר לבוא?״ ״מתי?״ בטח מלא אצלו, בכל זאת מנסה. ״בעוד חצי שעה?״ ״בואי, נקבל אותך״ אנחנו מגיעים, מיכל קופצת מותחת ידיים אל-על ומנפנפת תוך כדי צווחה, והילדה כבר 170ס״מ. ״אמא׳לה״ מסתפרת אחת נבהלת. הלל עובר מעוגה לעוגיה, נוגע בהכל. ״פני לי מקום״ הלל פונה לאחת המסתפרות, אישה עם קרניים של נייר כסף בשערה, שמדפדפת בז׳ורנאל. ״הלל״ אני אומרת בתוכחה, לפחות למראית עין. ״זה בסדר״ אומרת המסתפרת בחיוך מבין ועוברת מהספה לכסא. וככה עוברות עוד 10 דקות, ועוד 30 דקות ועוד ועוד. אני מנסה שהם ישמרו מסיכות על הפנים, שיצווחו בלחש, שלא ילכלכו, והכל בהצלחה חלקית ובהשלמה חלקית. בסוף אני משלמת לאריק, אחד מהעובדים הנפלאים במספרה, אלי עומד בצד ואומר לי ״קרן, אל תרגישי לא בנוח, הילדים שלך תמיד מוזמנים למספרה״ סיפור על בעל מספרה שיש לו לא רק ידי זהב אלא גם לב זהב- גם סיפור על אמא שלמרות שאין לה ביביסיטר לילדיה עם האוטיזם הצליחה לצבוע את שורשי השיער. זהו סיפור של בחירה, הבחירה של אלי סופר, לגיטימי שהיה אומר לי: קרן את מסתפרת אצלי כבר שנים, אנשים באות לפה להתייפות, לשתות קפה הפוך, להתפנק. תשתדלי לבוא כשיש לך ביבי סיטר.

אבל אלי סופר בחר אחרת הוא בחר להגיד לי הילדים שלך ואת שייכים למספרה הילדים שלך ואת שייכים לקהילה. חיבקתי את אלי עם דמעות בעיניים.


Featured Posts
בקרוב יהיו כאן פוסטים ששווה לחכות להם!
שווה להמשיך ולעקוב...
Recent Posts
Archive
Search By Tags
  • Facebook Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Google+ Social Icon
  • LinkedIn Social Icon

לפרטים נוספים:

kerensf@gmail.com

© 2015 by Key Lessons. Proudly created with Wix.com