ילדה משולבת בכיתה ו׳ בתפקוד נמוך, במה בדיוק מועילה לה השתתפות בשעור שמדברים על זכויות הילד?
פעמים רבות אני נתקלת בספקנות לגבי שילוב ילדים בתפקוד נמוך בבתי ספר רגילים. מה הם מפיקים? מה החברה מפיקה? אנסה דרך דוגמאות לאורך הבלוג ללמד אותכם כמה עקרונות שאנחנו משתמשים בשילוב. את העקרונות אדגיש בפונט בולט לעומת הדוגמאות.
שעור מורכב ומופשט מבחינת תכנים, השעור בכיתה מחולק לקבוצות דיון והילדה המשולבת בעלת חשיבה קונקרטי ומדברת במשפטים קצרים. קבוצת הדיון של הילדה קיבלה מקרה של ילדה פלסטינית מהשטחים מאושפזת לטיפול בבית חולים ישראלי וההגעה של אבא שלה מהשטחים לבית החולים אינה מאושרת בינתיים.
איך אני עוזרת לה להיות חלק מהשעור בלי לשעמם את כולם?
חילקת את הקבוצה לתפקידי בית משפט.
לילדים נתתי תפקידים מורכבים לרמה שלהם שלא יהיה להם משעמם: עורך דין פלסטיני, הרופא של הילדה נציג ביטחון המדינה. לא לשעמם את העמיתים. לילדה נתתי את תפקיד הילדה, במקרה של זכויות הילד, היא יכולה לטעון בבית משפט בהתאם לרמתה, ״אני רוצה שאבא יתן לי את התרופה״. תפקיד בתוך הקבוצה המותאם לרמה הקוגנטיבית של הילדה.
אחד האתגרים הגדולים של ילד בתפקוד נמוך, וילד עם אוטיזם בכלל הוא להשתתף בתוך דיון חופשי. אז מיניתי שופט, שמדי פעם בתוך הבלאגן של הדיון מחלק את רשות דיבור, ואז יכול לשאול את הילדה לטיעוניה באופן שמותאם לה. בתוך שיחה, משימה או משחק למנות ״תפקיד״ לעמית עם מרכיב ניהולי המותאם למשחק, ואז העמית יסיע לילד המשולב להתנהל בתוך סיטואציה דינאמית מבלי שהמשלבת תצטרך להתערב.
תוצאה:
הילדה הייתה נפעמת מזה שהיא יכולה להשתתף בדיון שהיא מבינה אותו באופן חלקי בלבד.
הילדה קיבלה סיוע מתוך המשחק ומהעמיתים עצמם להשתתף בתזמון המתאים.
הילדים דנו בסוגיה מורכבת המתאימה לרמת אבל גילם אבל למדו להשתמש בגמישות בשילוב שונה
